לפעמים אנחנו לוקחים על עצמנו פרוייקט.
פרוייקט קשוח, כזה שאנחנו משקיעים את כל כולנו בו, שעות על גבי שעות, המון אנרגיה.
אבל לא רואים תוצאות..
ואז מתחילות הספקות...
אנחנו לא מספיק טובים, זה לא בשבילנו והפרוייקט כשל.
מתחילים לפקפק במסוגלות שלנו, ביכולות, בכשרונות, בלמה לא הקשבנו לכל אלה שאמרו לנו שזה בזבוז של זמן. אנחנו כישלון.
אבל בסדר... זה קורה.
Is it???
ממש אבל ממש לא!!!
אם נשים בצד את כל התהליך שעברנו בזמן ביצוע הפרויקט וכמה שגדלנו, התחזקנו, החכמנו והתחשלנו, לרבים יש נטייה לפרוש רגע לפני שמגיעים לפסגה, ממש רגע אחד לפני!
כי הם לא יודעים כמה הפסגה קרובה, היא מכוסה בערפל
אבל בפועל- היא במרחק צעד אחד!
והמון מפספסים את הצעד האחרון הזה, מתייאשים וחושבים שהם כישלון.
למרות שהכישלון האמיתי פה הוא לא להמשיך לדבוק במטרה,
לטפס, לזחול, להזיע.
כי הפסגה ממש שם!
נכון, לא רואים אותה ואי אפשר לדעת אם הצעד האחרון הזה יקח יום או חודש.
אבל הפסגה שם! אין לה לאן לברוח.
אז רגע לפני שאתם מתייאשים, תסתכלו אחורה על הדרך שעברתם.
אם היא ארוכה ומפותלת אולי אתם כבר ממש קרובים לסוף!
רק עוד טיפה, תנו לעצמכם פוש קטן.
תחגגו את ההצלחה הקטנה-גדולה שבכלל הגעתם עד לנקודה הזאת בדרך!
זה לא מובן מאליו. תעריכו את עצמכם,
על המאמץ, על הדבקות במטרה עד כה,
ואל תתייאשו.
אוטוטו הגעתם :)